לקבל אותי כמו שאני

"בבית שלי אמורים לקבל אותי כמו שאני"
לא יודעת.
לאחרונה שמעתי את המשפט הזה מנערה חמודה שהחליטה להתלבש בצורה שממש לא מתאימה להשקפת העולם של ההורים שלה, נגדיר את זה ככה. ולכן לא הפתיע אותי לשמוע שהם אמרו לה שהם לא מוכנים שהיא תתלבש בצורה כזו בבית. "מבחינתי- תלכי בחוץ עם גופיה אם זה מה שהחלטת לעשות" אומרת האמא. "אבל בבית, ליד אבא והאחים שלך- תתלבשי בצורה שהם לא יצטרכו להוריד את העיניים כשאת יושבת איתם בשולחן שבת".

מוכר?
בתור מנחת הורים בטח הייתי מייעצת להורים לבדוק "מה זה עושה להם" ולפעול בהתאם, אבל אותי הקפיץ המשפט שהיא אמרה. "בבית שלי אמורים לקבל אותי כמו שאני"
באמת?
חייבים לקבל אותך לא משנה איך את מתנהגת?
לספק לך שירותי אירוח, כביסות, מימון שוטף ומזון בלי קשר למה שאת עושה?
הרי אם חברה שלך תתנהג ככה- תמשיך לתת למי שיורק עליה- את מיד תקחי אותה לשיחה ותסבירי לה שזו התנהגות של אישה מוכה, נכון? למה ההורים שלך צריכים להמשיך לאהוב, לחבק, לספק את כל צרכייך בזמן שאת בועטת בכל מה שחשוב להם?

הנה החדשות:
הורים הם לא גמדוני בית.
הם אנשים ממש טובים כי הם נתנו לך את החיים, וגם טרחו עלייך פה ושם מאז שנולדת. זהו. לכן את צריכה לכבד אותם. ולקבל אותם כמו שהם. כן. בדיוק מה שאת דורשת מהם לעשות לך. לקבל אותם. כמו שהם. בלי לשפוט. עם לכבד.